איך בוחנים את קיומה של העתקת יצירה מוגנת?

כיצד יקבע בית המשפט אם זהות חלקית בין שתי יצירות מהווה העתקה אסורה בהתאם לחוק זכות יוצרים? זו השאלה שעמדה על הפרק ב-ע"א  10242/08 מוצפי ואח' נגד קבלי בו ניתן פסק דין בבית המשפט העליון לאחרונה. מדובר במקרה בו הועלתה טענה כי מחברות של ספרי לימוד העתיקו חלקים מספר לימוד מוקדם יותר של מחברת אחרת. בית המשפט המחוזי קבע כי לפחות בחלק מן המקרים אכן היה מדובר בהעתקה אסורה אשר פוגעת בזכות היוצרים של המחברת המקורית והורה לנתבעות להפסיק את הפצת הספרים המפרים ולשלם לשלם פיצויים משמעותיים למחברת שזכותה נפגעה.

המחברות שפסק הדין בבית המשפט המחוזי ניתן לחובתם ערערו לבית המשפט העליון וחלקו על קביעת בית המשפט המחוזי, וערערן התקבל תוך שבית המשפט העליון מבטל למעשה את קביעת בית המשפט המחוזי. בפסק דינו של כבוד השופט יצחק עמית הוא התייחס באופן פרטני להעתקות הנטענות על ידי התובעת (שלגבי חלקן, כאמור, נקבע בבית המשפט המחוזי כי הנן העתקות אסורות לפי חוק זכות יוצרים). יחד עם זאת, כבוד השופט עמית מדגיש כי אין להסתפק בספירה "מכאנית" של החלקים שנטען כי הועתקו כאמור בהלכת אלמגור. לפי אותה הלכה על התובע להוכיח כי העתיק חלקים ממשים ומהותיים מהיצירה המוגנת ולצורך כך יש לבצע בדיקה מהותית של שתי היצירות העומדות על הפרק בכללותן.

לאור הרציונל של הילכת אלמגור בית המשפט העליון החליט לקבל את הערעור ולבטל את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה מדובר היה בהעתקות אסורות. בנוסף בית המשפט קבע בערעור כי אף אם נניח כי אכן מדובר בהעתקות הרי שמדובר בחלק שולי מהיצירות עצמן שאין לבסס את הקביעה כי זכות היוצרים של המחברת נפגעה עליהן בלבד.