זכויות יוצרים

מהם זכויות יוצרים?

קל מאוד להבין את זכות הקניין או הבעלות על חפצים מוחשיים. כך גם דרכי ההגנה על נכסים או חפצים פיסיים ניתנות יותר להבנה. אולם לאורך השנים התפתח סוג נוסף של בעלות שאיננה מתייחסת לקניין פיסי/מוחשי דווקא, אלא לנכס רעיוני שמתייחס לבעלות על תוצרי היצירה של האדם. השם הכללי שניתן שניתן לנכסים מסוג זה הוא "קניין רוחני" והוא מתחלק למספר סוגים של נכסים או זכויות. חלקם הנם נכסים שנועדו לשמש בעל עסק לצרכיו העסקיים כמו סימני המסחר למשל שנועדו לאפשר לציבור לזהות את מקור המוצר ולקשור אותו לחוויות רכישה קודמות. חלק אחר וחשוב של זכויות הקניין הרוחני הנו זכויות היוצרים, אשר נועד להגן על יוצרים ולאפשר להם לשלוט בשימוש שייעשה ביצירותיהם וכן לאפשר להם להרוויח ולהתפרנס מהערך הכלכלי שיכול לצמוח מיצירותיהם.

​

חשיבות זכויות היוצרים

חשיבות דיני זכויות היוצרים גדלה עם התפתחות אמצעי ההעתקה והשכפול. הכוונה היא שככל שההעתקה הפכה לקלה יותר כך היוצר נהיה חשוף יותר למעשי הפרה בדרך של העתקת יצירתו. סופר בשנת 1000 לספירה למשל לא היה צריך לדאוג להעתקה של יצירה ספרותית שכתב יתר על המידה, זאת מהסיבה שהעתקת הספר שבאותה עת התבצעה באופן ידני הייתה כרוכה בהשקעה רבה מצד המעתיק/המפר והייתה אורכת ימים רבים, כך שכדאיות ההעתקה הייתה חסם יעיל במניעתה. כך גם הנגישות ליצירה המקורית הייתה מוגבלת למדי הואיל ומכל ספר היו עותקים בודדים בכל העולם, דבר שהיה מקשה על המעתיק הפוטנציאלי להשיג את אחד העותקים המקוריים לצורך יצירת ההעתק המפר. אלא שמאז התפתחות הדפוס הליך ההעתקה נהיה יותר קל והמוני יחסית. כן עלתה נגישות הציבור להעתקי היצירות שהחלו להיות מופצים בעותקים באופן המוני ומסחרי. בנסיבות אלה החל החשש לקיום העתקות מפרות של יצירות ספרותיות להיות מוחשי ומוצדק יותר.  דיני זכויות היוצרים נוצרו בצלו של לחשש זה ועל מנת לנסות וספק הגנה ליוצרים. כמובן שהעידן הדיגיטלי והתפשטות השימוש באינטרנט הפכו בעשורים באחרונים את החשש מביצוע העתקות מפרות לממשי מאי פעם, ועתה יכול היה כל משתמש ביתי להעתיק יצירות שלמות בלחיצת כפתור ובעלויות אפסיות. מצב דברים זה הביא לעליה חסרת תקדים בחשיבות דיני זכויות היוצרים, במיוחד לאור העובדה שעתה הם נדרשו להגן על יצירות מסוג חדש – תוכנות מחשב.

​

 ההגנות שמקנות זכויות יוצרים

עת מדברים על זכות יוצרים, מתכוונים למעשה למספר פנים של זכות זו. ראשית יש את הזכות המוסרית, שנחלקת לשני חלקים: [1] הזכות שיינתן כרדיט ליוצר, זכות זו נקראת לפעמים "זכות האבהות"; [2] זכות השלמות, דהיינו הזכות שהיצירה לא תשונה או תעוות על צד שלישי לא מורשה. אספקט אחר של זכות היוצרים הוא הזכות להנאה כלכלית שמניבה היצירה. כמובן שיוצר יכול להעביר את הזכות הכלכלית לצד אחר, בתמורה כלכלית או בתמורה אחרת, בהתאם להסכמות שיהיו לאותו יותר עם צד שלישי. היוצר גם יכול ליתן רישיון שכולל הרשאה לעשות שימוש מסויים, ספיציפי ומוגבל ביצירה. דוגמה מובהקת לכך יכולה להיות הרישיון שמקבל רוכש של העתק חוקי של היצירה. לצרוך המחשה רוכש של תקליט מקורי מקבל רישיון לשמוע את התקליט אולם באופן כללי הרישיון שלו איננו כולל את הזכות לעשות העתקים מהתקליט לצורך מכירתם. אם יעשה כן בדרך כלל ייחשב הדבר להפרה של תנאי הרישיון ויאפשר ליוצר לנקוט בהליכים כנגד המפר על אף שההעתק שהוא רכש היה העתק חוקי.

​

האם קיימת בכלל זכות היוצרים ולמי היא שייכת?

עם הזמן דיני זכויות היוצרים נאלצו להסדיר סוגיות פחות מובהקות, כגון שייכות זכות היוצרים נוצרה כאשר מי שיצר את היצירה הנו עובד שיצר את היצירה עבור המעביד שלו במסגרת יחסי העבודה, למשל מעצב שיצר יצירה אומנותית במסגרת עבודתו במשרד שמספק שירותי עיצוב וגרפיקה. או כאשר היצירה הוזמנה מהיוצר על ידי צד שלישי. גם עולה השאלה לפעמים איך בוחנים אם קיימת העתקה? או שמא המדובר הוא רק בהשראה מותרת? והאם היצירה המקורית היא בכלל יצירה המוגנת בדיני זכויות היוצרים?

​

זכויות יוצרים בישראל

בישראל דיני זכויות היוצרים הוסדרו עד לשנת 2007 בחוק זכויות היוצרים משנת 1911 ופקודת זכויות יוצרים משנת 1924, שהנם חקיקה מנדטורית. מטבע הדברים פקודה זו לא פעם לא סיפקה מענה לסוגיות שעלו בעקבות האתגרים שהציבה התפתחות הטכנולוגית, ובתי המשפט יצרו הלכות משפטיות בדרך של פרשנות דבר החקיקה פרשנות תכליתית. בשנת 2008 נכנס לתוקף חוק זכות יוצרים, תשח"ס – 2007, שהנו חוק יותר עדכני שהיווה התקדמות משמעותית ביחס לפקודה המנדטורית.